איך מצליחים לנהל חמ"ל להצלת אלפי יהודים מלב אירופה הכבושה, כשהדרך היחידה לתקשר היא מכתבים מבוקרים תחת עינה הפקוחה של הצנזורה הנאצית?

השורה המצמררת הזו נכתבה בלשון סתרים במכתב מוברח ששלח איש ההצלה ר' חיים ישראל אייז זצ"ל מציריך. המונח "חללי רעב" שימש כקוד מתוחכם כדי להזעיק את מנהיגי אגודת ישראל בארה"ב ולספר להם על הזוועות והרעב בגטו ורשה ובפולין, עוד לפני שהעולם הבין את גודל האסון.

במהלך שנות האימה, הפך בית מסחרו של אייז בציריך הנייטרלית ללב הפועם של רשת מחתרתית חרישית. בשיתוף פעולה עם דיפלומטים פולנים ("קבוצת לדוש"), הוא השיג וזייף אלפי דרכונים ותעודות אזרחות של מדינות דרום אמריקה (כמו פרגוואי והונדורס) ושלח אותם בדואר רשום ישירות לתוך הגטאות ומחנות הריכוז, ובכך מנע את שליחתם של המשפחות להשמדה.

היושר והנחישות שלו היו כה יוצאי דופן, שכל המחיצות המגזריות נפלו בפעילותו. הוא עצמו העיד על כך במכתב אישי מרתק לשותפו בקושטא, ר' יעקב גריפל:

"…למרות שאני נחשב להקנאים הקיצונים של אגודת ישראל, במה דברים אמורים – במלחמת דברים… אבל חס וחלילה במקום סכנת נפשות, במקום שעלינו להציל נפש יהודי הנני מגנה בכל עוז כל הפליה בין בני אברהם יצחק ויעקב."

במשך עשרות שנים, עזבון המכתבים, המברקים ותכתובות הסתר המקוריות של אייז שכבו בתיקיות גדושות. כעת, לראשונה, המסמכים ההיסטוריים וסיפור הלוגיסטיקה המטורפת של מערך ההצלה נחשפים במלואם בספר החדש והמחקרי "פספורט לחיים – איש ההצלה משווייץ" (מאת שושנה גולדפינגר, בהוצאת יפה נוף פלדהיים)