בכל כמה שנים, הרחוב היהודי לובש חג. עשרות אלפי בני אדם גודשים אולמות ענק, אצטדיוני ספורט וכיכרות עירוניות ברחבי העולם כדי לחגוג אירוע אחד משותף: סיום הש"ס של מחזור "הדף היומי". המפעל הכביר הזה, שנוסד על ידי הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין בשנת תרפ"ג (1923), נחשב בצדק לאחד מעמודי התווך של שיקום עולם התורה בדורות האחרונים.
אבל מה אם היינו מספרים לכם שהרעיון המהפכני של לימוד ש"ס משותף, מתוכנן ומחזורי, שמחבר קהילות שונות סביב מטרה רוחנית אחת, נולד למעשה שבע שנים קודם לכן?
זהו סיפורה של "המהפכה השקטה" שהוביל פליט גליציאני נמרץ בציריך שבשווייץ, איש העסקים והעסקן הבלתי נלאה – ר' חיים ישראל אייז.
האתגר של מערב אירופה: איך מצילים את הדור הצעיר?
כדי להבין את הרקע ליוזמה, צריך לחזור אחורה בזמן אל שנת 1913 (תרע"ג). אירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה תוססת, אך עבור הנוער היהודי האורתודוקסי במערב היבשת, מדובר בתקופה מאתגרת במיוחד.
רבים מהצעירים בגרמניה ובשוויץ נאלצו ללמוד בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות כלליות. העומס הלימודי, יחד עם חובת הנוכחות בשבתות (אתגר קיומי בפני עצמו באותם ימים), יצרו סכנה מוחשית של התרחקות מלימוד התורה היומיומי.
ר' חיים ישראל אייז, אב דואג ויזם חברתי בנשמתו, סירב להשלים עם המציאות הזו. הוא הבין שאי אפשר להסתפק בדרשות ובתוכחות; כדי להחזיק את הצעירים מחוברים לגמרא, יש צורך בתוכנית עבודה מעשית, אטרקטיבית ומחייבת.
המפגש בציריך: הולדת המודל הדו-שנתי
בחודש דצמבר 1913, מספרת רו"ח שושנה גולדפינגר, התכנסה בפרנקפורט ועידת הצעירים של "אגודת ישראל". בכינוס הזה, הרחק מאור הזרקורים של מרכזי התורה הגדולים של מזרח אירופה, הציג אייז את הצעתו המהפכנית הראשונה.
במקום שכל יחיד ינסה להתמודד לבדו עם כרכי הגמרא העבותים, אייז הציע פתרון קהילתי המבוסס על כלכלת שיתוף רוחנית:
- כל מסכתות התלמוד הבבלי יחולקו בין קבוצות הצעירים והקהילות השונות בשווייץ ובגרמניה.
- כל קבוצה מקבלת על עצמה מסכת מוגדרת ללימוד במהלך השנה.
- מדי שנה, בכינוס המכונה "יום הצעירים", יתאספו כולם יחד ויערכו סיום הש"ס משותף.
הסקופ ההיסטורי: עדות מדפי עיתון "המודיע" משנת 1914
כמו בכל מחקר היסטורי איכותי, ההוכחה הטובה ביותר נמצאת במקורות ראשוניים. בגיליון עיתון "המודיע" (שיצא באותם ימים בפולטבה שברוסיה) מיום כ' בטבת תרע"ד (18 בינואר 1914), הופיע דיווח חגיגי שמתאר בדיוק את פריצת הדרך הזו:
"…נתקבלה הצעה של מר ח"י אייז מציריך שמדי שנה בשנה 'ביום הצעירים' שיתאסף יעשו סיום על הש"ס. כל מסכתות הש"ס נחלקו בין חברי הקבוצות המקומיות שבאשכנז ושוויץ שיגמרו אותם לשנה הבעל"ט."
השילוב של משמעת עצמית, חלוקת משימות קבוצתית ואירוע סיום יוקרתי ומאחד, התברר כהצלחה כבירה שהפיחה חיים חדשים בלימוד התורה בקרב צעירי מערב אירופה.
בעיתון קול מחזיקי הדת (לבוב) מאוחר יותר באותו החודש ישנו דיווח כי "קיבלו על עצמם הרבה צירים ללמוד כל אחד מסכתא אחת מש"ס, באופן שעד יום הצעירים הבא תהיה אפשרות לחוג חג סיום הש"ס"
יוזמת ר' חיים ישראל אייז מול הדף היומי של מהר"ם שפירא מלובלין
אם לרגע ננסה להתעלם מהעובדה שהדף היומי הוצע בכנסיה הגדולה על ידי אחד מראשי הישיבה הבולטים בהיסטוריה היהודית ובדחיפה של לא פחות מה"חפץ חיים" בעצמו, אם הרעיון היה כל כך מוצלח, מדוע הוא לא צלח וההיסטוריה זוכרת בעיקר את "הדף היומי"?
כדי להבין זאת, מעניין להשוות בין שני המודלים המהפכניים הללו:
| מאפיין | מודל חלוקת הש"ס של אייז (1913) | מודל הדף היומי של מהר"ם שפירא (1923) |
|---|---|---|
| שיטת הלימוד | חלוקה קבוצתית: כל קבוצה לומדת מסכת אחרת במקביל, וביחד משלימים את הש"ס. | לימוד סינכרוני: כל יהודי בכל מקום בעולם לומד בדיוק את אותו הדף באותו היום. |
| קהל היעד הראשוני | צעירי הקהילות החרדיות במערב אירופה (גרמניה ושווייץ). | כלל הציבור היהודי ברחבי העולם (מזרח אירופה, מערב אירופה ותפוצות ישראל). |
| קצב הלימוד | גמיש, מותאם ליכולת של כל קבוצה לסיים את המסכת שלה עד לכינוס השנתי. | נוקשה ומחייב – דף אחד בכל יום, ללא הפסקה, במשך כ-7.5 שנים. |
| יתרון מרכזי | מאפשר גם לאנשים עסוקים או לומדים מתחילים לקחת חלק בסיום ש"ס קהילתי ריאלי. | מייצר "שפה יהודית גלובלית" – מפגש בין שני יהודים זרים ברכבת תמיד יתחיל באותו דף גמרא. |
ההבדל המבני הזה מסביר מדוע הדף היומי הפך לתופעה עולמית שסחפה מיליונים. הסינכרוניות של הדף היומי יצרה חוויית שותפות רגשית חסרת תקדים.
עם זאת, היוזמה המוקדמת של ר' חיים ישראל אייז מוכיחה כי הצורך החברתי והרעיוני ב"לימוד ש"ס משותף" כבר היה קיים באוויר, וכי אייז היה החלוץ שהעז לנסות ולתרגם אותו לראשונה לתוכנית פעולה מוגדרת.
מורשתו של פורץ דרך שקט
ר' חיים ישראל אייז ייזכר בהיסטוריה בעיקר בזכות מפעל ההצלה ההירואי שלו משווייץ במהלך השואה (מפעל שהציל אלפי יהודים באמצעות דרכונים לטינו-אמריקאיים מזויפים – פרשה מרתקת בפני עצמה).
אך העובדה ששנים קודם לכן הוא עסק בחדשנות פדגוגית ובפתרונות יצירתיים לשמירה על הנוער היהודי, מלמדת אותנו על דמותו המלאה: מנהיג שאינו מחכה שמישהו אחר יפתור את הבעיות, אלא יוצר פתרונות יש מאין.