בין מכתבי הארכיון הרבים של ר' חיים ישראל אייז שנחשפים בספר "פספורט לחיים – איש ההצלה משווייץ", מסתתר אחד הסיפורים המפתיעים ביותר של ימי המלחמה בשווייץ. זהו סיפור על ברית מחתרתית יוצאת דופן שחצתה מחנות פוליטיים, תהומות אידאולוגיים ויריבויות מרות – הכל למען מטרה קדושה אחת: הצלת חיים.

מדובר בשותפות המרתקת שבין ר' חיים ישראל אייז – הקנאי החרדי המוצהר ומראשי אגודת ישראל, לבין ד"ר אברהם זילברשיין – מנהיג ציוני נלהב, חבר פרלמנט פולני לשעבר וראש ארגון הסיוע RELICO מטעם הקונגרס היהודי העולמי. אם בימים שלפני המלחמה השניים הללו בקושי יכלו לשבת באותו החדר בשל חילוקי דעות אידאולוגיים עמוקים, הרי שתחת אש הם הפכו לשותפים המובילים של תעשיית הדרכונים המזויפים בשווייץ.

המפגש בין אגודת ישראל לבין הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ המאיימת

שווייץ של שנת 1942 הייתה מקום מורכב ומסוכן עבור פעילי הצלה. ממשלת שווייץ הפעילה את משטרת הזרים שלה כדי לעקוב, להאזין ולבלום כל פעילות שיש בה חשד להפרת הנייטרליות של המדינה. הממסד היהודי הרשמי בשווייץ הוביל קו שמרני שסירב לשתף פעולה עם פעולות בלתי חוקיות או זיוף מסמכים מחשש לסיכון מעמדם מול השלטונות.

מול הממסד המהסס הזה התייצבו אייז וזילברשיין, שהבינו שחוקי הבירוקרטיה השווייצרית נכתבים בדיו, בזמן שדמם של יהודי אירופה נשפך כמים. אייז, שפעל מביתו ומבית מסחרו בציריך, החל לטוות את רשת הדרכונים הדרום-אמריקאיים. אך כדי להרחיב את המפעל, הוא היה זקוק לזרוע ביצועית חזקה, למערכת הפצה רחבה וליכולת איסוף מידע מסיבית. הוא מצא את כל אלה אצל ד"ר אברהם זילברשיין שפעל מג'נבה.

חמ"ל הדרכונים: הלוגיסטיקה המשותפת מאחורי הקלעים

בספר "פספורט לחיים" חושפת נינתו, שושנה גולדפינגר, באמצעות מסמכי המקור כיצד עבד המנגנון המשותף של השניים הללו מאחורי הקלעים:

• איסוף השמות והתמונות: זילברשיין, דרך רשת הקשרים הבינלאומית שלו וארגונו, הצליח לרכז אלפי שמות, תאריכי לידה ותמונות של יהודים הלכודים בגטאות ובמחנות העבודה בפולין ובסלובקיה.
• רכישת הדרכונים: המידע הועבר לאייז, שהפעיל את איש הקשר שלו בשגרירות פולין בברן (יהודי חרדי בשם יוליוס קוהל) ורכש בכסף מלא – שגויס מתרומות ומכיסו הפרטי – דרכונים ריקים ותעודות אזרחות מקונסול פרגוואי, רודולף היגלי.
• ההפצה והמשלוח בדואר רשום: לאחר שהדרכונים מולאו ונחתמו, זילברשיין ואייז שלחו אותם בדואר רשום ישירות אל תוך הגטאות והמחנות. הדרכונים הללו הפכו את היהודים בגטאות ל"נתינים זרים" של מדינות דרום אמריקה, מה שעיכב את שליחתם להשמדה והעניק להם סיכוי הישרדות יקר מפז.

תחת מעקב הבולשת השווייצרית: "דין ודברים עם המשטרה"

המתח והתיאום בין השניים עולים בבירור מתוך תיקי המכתבים של אייז ותיק זילברשיין המופיע במחקר. המשטרה הפדרלית השווייצרית עקבה באדיקות אחר הציר ציריך-ג'נבה (אייז-זילברשיין), צותתה לשיחותיהם ופתחה נגדם בחקירות פליליות בחשד לזיוף והברחת מסמכים.

בפרוטוקול החקירה המטלטל של אייז במשטרה הפדרלית ממאי 1943, הוא מודה בפני החוקרים בגילוי לב: "היה לי איזה פעמים דין ודברים את המשטרה המקומית ואח"כ את המשטרה המרכזית בבערן". אך למרות האיומים ולמרות שנתבקש "לא לעשות כל כך הרבה דרכונים", אייז ושותפיו הבהירו בצורה ברורה ששום לחץ לא יעצור את מפעל החיים שלהם.

העבודה המשותפת עם זילברשיין הציוני הייתה היישום המעשי של השקפת עולמו של אייז, כפי שכתב במכתבו המפורסם: במקום של פיקוח נפש וסכנת נפשות, כל הפליה או מחלוקת פוליטית ומגזרית היא פסולה מעיקרה.

דוקומנטציה נדירה וראשונית שנחשפת לראשונה

הספר "פספורט לחיים" מביא לראשונה את תמלילי ההתכתבויות הללו, את ההצלבות הפיננסיות שבין הארגונים ואת תיאור המאבק המשותף שלהם מול הממסד השמרני ומול שלטונות שווייץ. זהו פרק חובה לכל מי שרוצה להבין כיצד חברות ואחדות אמיתית של העם היהודי נמדדות ברגעים הקשים ביותר בהיסטוריה.